מאת ניר אברהם MSc (Biochemistry), RH (AHG) , דוקטורנט חוקר (אוניברסיטת חיפה- טכניון), מורה ומטפל בצמחי מרפא, מבעלי בית המרקחת

גרסא ראשונית של המאמר פורסם לראשונה בגליון “קול הצמחים” בשנת 2007. המאמר עבר תוספות ושינויים עדכניים.

*** מאמר זה אינו מהווה התוויות רפואיות ואינו מחליף ייעוץ רוקחי ו\או הוראות רופא

יבלות הן גידולים שפירים של העור או הריריות, שנגרמים ע”י נגיף הפפילומה האנושי – HPV – human papilloma virus. 1-2
יבלות הן מטרד פיזי, גורמות לאי נוחות חברתית וחלקן מהוות גורם סיכון להתפתחות סרטן בצוואר הרחם. הפפילומה שייך לקבוצת נגיפי DNA, התוקפים בני אדם, יונקים וציפורים. הידבקות בנגיף מתבטאת בגידולים שפירים של העור והריריות, הנראים כמופע יבלתי לסוגיו. במקרים מסוימים גורם הנגיף להתמרה תאית ולממאירות סרטנית בצוואר הרחם, בפה, בלוע, ברקטום ובפין.

ההדבקה בפפילומה היא ישירה, דרך רקמת עור פגועה, המאפשרת חדירה של הנגיף והתבססותו בשכבת התאים הקרטינוציטים (keratinocytes). קיימת גם הדבקה עקיפה, בעקבות מגע עם חפצים במקומות הומי אדם, שהסניטריה בהם ירודה (ידית דלת, לדוגמה). נפוצה ביותר הדבקה עצמית והתפשטות הנגע על העור בעת גירוד, פציעה או גילוח.

תמונה קלינית

עד היום בודדו 118 מינים שונים של פפילומה, אשר ניתן לחלקם עפ”י המופע הקליני שלהם (מיקום וצורת ההופעה בגוף, על פני העור או ברקמות ריריות).

• יבלת נפוצה (verruca vulgaris) עלולה להופיע בכל מקום על פני העור, ולרוב מופיעה באצבעות הידיים. צורתה מעין גבשושית כיפתית מחוספסת (מינים HPV-1,2,7).
• יבלת כף הרגל (plantar wart), מאופיינת כיבלת שטוחה וקשה בסוליית כף הרגל. (מינים HPV-1,2,4).
• • יבלת שטוחה (verruca planum), נפוצה בילדים ומופיעה על הפנים והצוואר (מינים HPV-3,10).
• יבלות באברי המין וברקטום: זוהי מחלת מין מדבקת. כ-40 מיני פפילומה גורמים למופע זה. תשומת הלב הרפואית ממוקדת במינים HPV-16,18,31,33,35,39,45, אשר גורמים להתמרה סרטנית.
• יבלות בקנה הנשימה, בפה ובגרון, מופיעות לרוב בתינוקות, אשר נדבקו מיבלות באברי המין בעת המעבר בתעלת הלידה.

יבלות עור רגילות מופיעות ב-10%-7% מאוכלוסיית העולם, ונפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות. יבלות הן בעיית העור השלישית בשכיחותה. מנתוני מרכז המחלות, הבקרה והמניעה האמריקאי עולה, כי 20 מיליון איש בארה”ב מודבקים בנגיף, וקצב ההידבקות השנתי עומד על 6.2 מיליון איש בשנה. 23% מהיבלות נעלמות באופן ספונטני לאחר כחודשיים, 30% נעלמות אחרי שלושה חודשים, 78%-65% נעלמות תוך שנתיים.

12 מיני פפילומה, המועברים במגע מיני, מוגדרים כנגיפים בעלי רמת סיכון גבוהה להתמרה סרטנית (המינים הנפוצים הם HPV-16,18,31,33,39,45) . תהליך התפתחות הסרטן איטי ותלוי במידת ההתבססות של הנגיף בגוף ובמשך זמן ההידבקות.

אבחון וטיפול

רופא עור מבצע אבחון עפ”י מיקום, צורה ומופע היבלת. לעתים יש צורך באבחון היסטולוגי כדי לשלול פתולוגיות אחרות. אבחון נשאות לנגיף מתבצע בבדיקת דם בשיטות של ביולוגיה מולקולרית, לאיתור הימצאות DNA נגיפי.

טיפול ביבלות מביא בחשבון גורמים חיסוניים, גיל המטופל, מיקום היבלת ומשך זמן התבססותה בגוף. נראה כי יבלות עשויות להיעלם ספונטנית ומנגד – להתבסס בעקשנות בגוף המארח אותן. אין כיום גישה אחידה לטיפול ביבלות, הן ברפואה הקונוונציונלית והן ברפואת הצמחים.

• שיטות טיפול הרסני (destructive therapy): הסרה כירורגית בגרידה או בצריבה של היבלת; צריבה כימית בתרכובת כסף חנקתי; צריבה כימית בחומצה סליצילית (החומצה ממיסה את תאי היבלת, הורסת תאי אפידרמיס הנגועים בנגיף ומעוררת תגובה חיסונית מקומית); טיפול ברעלן cantharidin (רעלן המופק מחיפושית, ובמגע עם העור הורס את האפידרמיס ויוצר שלפוחית); טיפול בהקפאה (cryotherapy) (הרס מופע היבלת בחנקן נוזלי, בטמפ’ 196°C-, ויצירת דלקת מקומית רצויה); טיפול במים חמים (שפשוף מתמשך במים בטמפ’ 48°C); טיפול בפלסטר חם; טיפול משולב אולטרה-סאונד וחום; טיפול ברדיו-תרפיה; טיפול בקרינת אינפרא-אדום; הסרת יבלות בלייזר.
• שיטות טיפול קוטלות נגיפים (virucidal therapy): השיטות המופיעות בספרות כוללות שימוש בתרכובות כימיות, אשר רובן קוטלות את הנגיף – אך גם פוגעות בתאי האפידרמיס.
• שיטות טיפול ביוכימי, המשבשות חלוקת תאים (antimitotic therapy): שיטות לא מקובלות, וכוללות מריחה או הזרקה. אחד החומרים בשיטה זאת הוא podophyllin, המופק מהצמח (Podophyllum peltatum – Mayapple). אינדיאנים משבט פנובסקוט, בצפון מזרח אמריקה הצפונית, השתמשו בעבר בצמח זה להסרת יבלות.
• שיטות טיפול אימונולוגיות (immunotherapy), לעירור נקודתי או כללי של המערכת החיסונית: נטילת אבץ (10 מ”ג/ק”ג ליום) כתוסף תזונה בעל השפעה על המערכת החיסונית; טיפול מקומי בחומרים מעוררי אלרגיה (contact sensitizers); הזרקה נקודתית של אינטרפרון.
• שיטות טיפול משולבות: שיטות משולבות מראות שיעורי הצלחה גבוהים יותר. דוגמה נפוצה: צריבה בחנקן נוזלי משולב עם 5% Imiquimod (מוצר מעורר מערכת חיסון) ועם חומצה סליצילית.

גישות וטיפול ברפואת צמחים

סקירת ספרות ברפואת צמחים מצביע על גישת טיפול חיצונית של הרס מופע היבלת וכן שימוש בצמחים בעלי פעילות מעוררת חיסון ונוגדת נגיפים.
שימוש בשרף, חלב או נוזל הזולג מצמח לאחר שבירתו מקובל ביותר. תכולת נוזלים אלו כוללת חומרים/אנזימים פרוטאוליטיים (מעכלים), חומרים מגרי וצורבי עור וחומרים קוטלי נגיפים.

סקירת הרבליזם קליני

הרופאים האקלקטיים דיווחו על הצלחת הטיפול ביבלות החל משנת 1862 וציינו בעיקר שימוש בצמחים:

תויה (Thuja occidentalis), צורית (Sedum acre) (משפחת הטבוריתיים), אזכור מצומצם, סנגווינריה (Sanguinaria canadensis), כלידוניום (Chelidonium majus)
בשנת 1911 פרסמו האקלקטיים מאמר רפואי המתאר הפקת חומצה סליצילית מצמחים וטיפול להמסת יבלות.

K. Bone מציג בספרו: Clinical Guide to Blending Liquid Herbs, גישה אתנובוטנית מדעית, ומציין את הצמחים:
תויה (Thuja occidentalis), כלידוניום (Chelidonium majus)

J. Duke מציג בספרו: The Green Pharmacy, גישה אתנובוטנית מדעית, ומציין את הצמחים:
שדר (Betula spp.), סנגווינריה (Sanguinaria canadensis), כלידוניום (Chelidonium majus), שינן רפואי (Taraxacum officinale), תאנה (Ficus carica), אסקלפיאס (Asclepias spp.), ערבה (Salix spp.), תויה (Thuja occidentales), ריחן – בזיליקום (Ocimum basilicum)

C. Hobbs מציג בספרו: Handbook for Herbal Healing, פילוסופיית טיפול מזרחית / מערבית ומציע פורמולה לנטילה פנימית בגישה מעוררת חיסון נוגדת נגיפים: קיפודנית – אכינצאה (Echinacea spp.), חותם זהב (Hydrastis canadensis), ליגוסטיקום (Ligusticum porteri), אנמופסיס (Anemopsis californica), ארליה (Aralia californica), זנגביל (Zingiber officinale)

D. Hoffmann מציג בספרו: Medical Herbalism גישה הוליסטית מדעית ומציע שימוש ב תויה (Thuja occidentalis)

M. Tierra מציג בספרו: Planetary Herbology, פילוסופיה מערבית, סינית, הודית. הוא מציין את הצמחים:
קיקיון (Ricinus communis), פודופילום (Podophyllum peltatum), כלידוניום (Chelidonium majus), סרפד הכלב (Urtica urens), סנגווינריה (Sanguinaria canadensis), טללית עגולת עלה – דרוזרה (Drosera rotundifolia), נורית (Ranunculus bulbosus), אשחר (Rhamnus cathartica), ברוצאה (Brucea javanica)

סקירה אתנובוטנית

סקירת ספרות אתנובוטנית מראה שימוש בעשרות צמחים מפרישי ריר או נוזל סמיך. שימוש בנוזלים הזולגים מהצמח בראיית דוקטרינת החתימות מאופיין בדרך כלל לפי צבע הנוזל (נוזל צהוב לדוגמה משפיע על הכבד והמרה). נוזל הזולג מצמח מציין עודף, כך גם ניתן לתאר יבלות כ”מצב עודף” בגוף.
אתנובוטניקה רוסית מציינת שימוש בנוזל החלבי (latex) המופרש משורש שינן רפואי (Taraxacum officinalis), ושימוש במוהל של כלידוניום (Chelidonium majus).
אתנובוטניקה אינדיאנית מציינת שימוש בתויה (Thuja occidentalis) ובצ’פראל (Larrea tridentate) בנוסף פורסם כי ליגנן המופק מצ’פראל, משבש מסלול ביוכימי של הנגיף ובכך משתק ייצור חלבון נגיפי משרה סרטן.

נ. קריספיל מציג בספריו צמחים מקומיים המכילים נוזל לשימוש חיצוני: חלבלוב מגובשש (Euphorbia hierosolymitana), שינן עבה-שורש (Taraxacum cyprium) , פיקוס התאנה (Ficus carica) , מרור הגינות (Sonchus oleraceus), מרקולית מצויה (Mercurialis annua) – סחיטת מוהל הצמח ועירית גדולה (Asphodelus ramosus) – כתישת השורש.

סיכום הצמחים הנפוצים

בטיפול חיצוני בלבד חוזרים בכתבים השונים הצמחים תויה, כלידוניום וסנגווינריה. להלן הסבר קצר על אותם צמחים.

תויה (Thuja occidentalis)

צמח ממשפחת הברושיים. מקור השם מיוונית ושימוש בטקסים אתניים לשריפה ולהעלאה של קורבנות. השימוש הרפואי הוא בענפים צעירים.
רכיבים פעילים: שמן נדיף 4%-1% (המכיל חומרים שונים, לדוגמה, thujone), פלבונואידים, רירה (mucilage) וטאנינים.
פעילות רפואית: קוטל חיידקים, נגיפים ופטריות. מכייח מרגיע (relaxing expectorant), אלטרטיב.
התוויות נגד: לא מתאים לשימוש בהיריון ובהנקה.
הצמח ניתן במינון נמוך בשל רעילות thujone כגורם אפילפסיה וכבעל פוטנציאל פגיעה בכבד.

כלידוניום (Chelidonium majus)

צמח ממשפחת הפרגיים. מקור השם מיוונית ומשמעותו סנונית, מכיוון שהפריחה מתחילה עם הגעת הסנוניות ומסתיימת עם לכתן. לרוב משתמשים בחלקי הצמח העליים בזמן פריחה. תכונה בולטת של הצמח היא הפרשת נוזל כתום אדמדם, הזולג לאחר ביצוע חתך בצמח. נוזל זה הוא צורב את העור ומכתים אותו מאוד.
רכיבים פעילים: אלקלואידים מקבוצת איזו-קווינולין (chelidonine, coptisin, sanguinarine). אלקלואידים אלו הינם מגרי עור. הצמח מכיל אנזימים מעכלים (פרוטאוליטיים).
פעילות רפואית: כולרטי וכולגוג (ממריץ ייצור והפרשה של מיצי מרה), נוגד עווית, נוגד נגיפים בטיפול מקומי. הצמח ניתן במינון נמוך.
התוויות נגד: לא מתאים לשימוש בהיריון ובהנקה או לאנשים עם היסטוריה של מחלת כבד (תועדו מקרים של פגיעה כבדית שיוחסו לאלקלואיד האיזוקווינוליני קופטיזין. עם זאת, הצמח ידוע כספציפי לטיפול במחלות כבד וכיס מרה). שימוש ממושך גורם נזק לכבד.

סנגווינריה (Sanguinaria Canadensis)

שייך למשפחת הפרגיים. שמו הלטיני ושמו האנגלי (Bloodroot) מעידים על שורש בעל צבע אדום, ששימש את ילידי אמריקה לצביעת גופם. הרכיבים הפעילים כוללים אלקלואידים מקבוצת איזו-קווינולין, בעיקר sanguinarine. אלקלואיד זה הוא מגרה עור. הצמח מכיל אנזימים מעכלים (פרוטאוליטיים).
פעילות רפואית: מכייח ממריץ (stimulant expectorant), נוגד עווית, מעורר הקאה, מעורר פעילות לבבית, פעילות נוגדת נגיפים וגידולים בשימוש מקומי. בשל רעילותו היחסית, הצמח ניתן במינון נמוך ביותר. האינדיאנים בצפון אמריקה טיפלו ביבלות ע”י הנחה של פרוסות שורש טריות, ישירות על היבלת, למשך מספר ימים. ברפואת הצמחים הקלינית המודרנית, מקובל להשתמש בתמיסה המופקת משורש יבש, ע”י צביעת היבלת מספר פעמים ביום לתקופה של כחודש ימים.
התוויות נגד: לא מתאים לשימוש בהיריון ובהנקה.

לרוב נרצה לתת מענה גם באופן פנימי, תלוי בסוג היבלת ורמת חומרתה. במקרה כזה נשלב צמחים מעוררי חיסון ואנטי ויראליים כמו למשל קיפודנית – אכינצאה (Echinacea spp), חותם זהב (Hydrastis canadensis). כאשר ננסה להתאים את סוג הצמח לאזור ולמערכת בגוף אשר בו הוא נמצא.

שמנים נדיפים

שמנים אתריים מגרי עור ובעלי פעילות אנטי-ויראלית יכולים לסייע בהסרת יבלות. שמנים אלו יופיעו בקבוצות המכילות אלדהידים כמו השמנים מליסה וציטרונלה. שמנים המכילים קטונים כמו תויה (Thuja), שמנים המכילים פנולים כמו בת קורנית ואורגנו (Thyme, Oregano), שמנים המכילים פניל-פרופאן כמו ציפורן (Clove), שמנים המכילים אלכוהולים כמו עץ התה (Tea-tree), ושמנים המכילים טרפנים כמו לימון (Lemon).

מוצרי מדף של בית מרקחת טריפוליום

בבית המרקחת פיתחנו מספר מוצרים המבוססים על הצמחים שהוזכרו, כאשר בחרנו לשלב מגוון חומרים פעילים בתכשיר אחד כדי לתת מענה רחב יותר לבעיה.

תכשיר לציפורניים טויה מיקס

התכשיר מבוסס על הצמח טויה (Thuja occidentalis) במיצוי אלכוהולי וכלול בין היתר שילוב של שמנים אתריים כמו עץ התה, קורנית מתוקה, לימון, גרניום, אורגנו, אורן, רוזמרין. מעבר לפוטנציאל של הצמחים לטפל ביבלות ויראליות, הצמחים והשמנים מוכרים גם כנוגדי פטרת הציפורן. התכשיר לא מיועד לשימוש בזמן הריון והנקה.

שמן היפריקום – מליסה

השמן מבוסס על צמח ההיפריקום וכולל את השמנים האתרים הידויעים בטיפול אנטי ויראלי כמו שמן אתרי עץ התה ושמן אתרי מליסה. תכשיר זה אפשרי לשימוש חיצוני ונקודתי בזמן הריון והנקה.

Cap vita mix

בקפסולות אלו יש שילוב ייחודי של ויטמין C + אבץ הנדרשים לחיזוק פעילות מערכת החיסון. ייחוד הרכב זה הוא בשילוב כוחות יחד עם צמחים המוכרים כפעילים בחיזוק מערכת החיסון בעלי פעילות קוטלת של מיקרואורגניזמים כמו למשל אכיניציאה צרת עלים (Echinacea angustifolia). בקפסולה אנו משלבים רכיבים ליפוזומליים למען שיפור הספיגה.

נשלב פורמולה ללקיחה פנימית כאשר יש לטפל בצורה מעמיקה ויסודית ביבלת.

הקפסולות לא מותאמות לשימוש בזמן הריון. בזמן הריון ניתן להשתמש בתמצית אכיניציאה.

*** מאמר זה אינו מהווה התוויות רפואיות ואינו מחליף ייעוץ רוקחי ו\או הוראות רופא

רשימת מקורות