שזיף כהה | Prunus mume 

מתי נשתמש | התוויות רפואיות | שימושים עיקריים

ברפואה המסורתית השזיף הכהה משמש בעיקר במצבים של שלשולים זיהומיים ממושכים, כאבי בטן הנגרמים מטפילי מעיים, להקלה על שיעול כרוני, דימומים רחמיים לא סדירים ויובש בגרון ובפה ^(1,5). במדע המודרני, נמצא כי הצמח מעכב את השגשוג והתנועתיות של חיידקי הליקובקטר פילורי ומפחית את חומרת הדלקת ברירית הקיבה ^(1,3,4,6). כמו כן, הצמח משפר את תנועתיות המעיים, מקל על עצירות כרונית, מפחית תסמיני רפלוקס (GERD), ומשפר את זרימת הדם הכללית ^(1,2). מחקרים מראים כי תמציות מהפרי ומהעלים משפרות את הרגישות לאינסולין ומסייעות באיזון רמות הגלוקוז בדם, כאשר פורמולות מסורתיות המכילות את הצמח הראו יעילות בהפחתת רמות הסוכר וערכי ה-HbA1c לצד הפחתת שומן בטני ^(1,2). בתחום הגנת הכבד, תמציות הצמח נמצאו במחקרים כמעכבות נזק כבדי הנגרם מצריכת אלכוהול, כבד שומני ומחלות ויראליות, תוך הפחתה מובהקת של אנזימי הכבד בדם ^(1,2,5). תועלת קלינית משמעותית נוספת נצפתה בקרב חולי קיבה, שכן צריכה קבועה של הפרי או מיץ מרוכז תמציות הפרי הראו השפעה אנטי סרטנית ענפה המעוררת אפופטוזיס במגוון שורות תאים סרטניים, והן נמצאו יעילות בהפחתת שלשולים ופגיעות ברירית המעי הנגרמים כתוצאה מטיפולים כימותרפיים ^(1,2,5).

רכיבים פעילים ומנגנוני פעולה

הפעילות הרפואית הרב מערכתית של השזיף הכהה נשענת על הרכב פיטוכימי עשיר המצוי בעיקר בציפת הפרי. הרכיבים הדומיננטיים ביותר בפרי הם חומצות אורגניות, ובראשן חומצה ציטרית, לצד חומצה מאלית וסוקסינית, המעניקות לפרי את טעמו החמוץ העז ותורמות לפעילותו האנטי בקטריאלית הישירה. לצד החומצות, הצמח עשיר בפוליפנולים ובפלבנואידים, בעיקר איזומרים של חומצה כלורוגנית הפועלים כנוגדי חמצון עוצמתיים המגנים על התאים מפני עקה חמצונית ומעכבים אנזימים המעורבים בייצור כולסטרול, וכן פלבנואידים כמו קוורצטין וקמפפרול המעכבים את האנזים אלפא-גלוקוזידאז ומסייעים באיזון רמות הסוכר ^(1,2). בקליפת הפרי ובמיצויים הידרופוביים נפוצים טריטרפנים כמו חומצה אורסולית, חומצה אוליאנולית ולופאול, אשר מפעילים השפעה אנטי-דלקתית עוצמתית דרך חסימת שעתוק של פקטור הדלקת NF-κB ועיכוב האנזימים COX-2 ו-iNOS . רכיב ליגנני ייחודי המכונה (+)-syringaresinol תורם להגנת הקיבה על ידי עיכוב ישיר של תנועתיות חיידק הליקובקטר פילורי ומניעת היצמדותו לרירית. ^(1,2,5,6)

רקע כללי

השזיף הכהה הוא עץ נשיר עתיק יומין שמקורו באזורים הדרומיים של סין סביב נהר היאנגצה, ומשם התפשט ובוית במהלך הדורות במדינות מזרח אסיה הנוספות, בהן יפן שם הוא מכונה Ume, וקוריאה שם הוא נקרא Maesil. לצמח היסטוריה רפואית ותזונתית מתועדת של למעלה מ-2,000 שנה, כאשר הפרי המיובש (Wumei) מתועד כבר בפרמקופיאה הסינית הקדומה ביותר, ה-Shen Nong Ben Cao Jing משנת 220 לספירה, בעוד שביפן התיעוד הרפואי המוקדם ביותר מופיע במונוגרף הרפואי ה-Ishinho משנת 984 לספירה. שימושים אלו זכו לתיעוד מקיף בטקסטים קלאסיים לאורך ההיסטוריה, כולל פורמולות קלאסיות כמו “Wumei wan” שתועדה לראשונה במאה ה-3 לספירה, וחיבורים יפניים המפרטים שימושים רפואיים מקומיים בבשר הפרי . בשל חמיצותו הקיצונית ותכונותיו המכווצות (Astringent), הפרי הטרי כמעט ואינו נצרך כפי שהוא בטבע, אלא עובר עיבוד ושימור מסורתיים ותעשייתיים מגוונים לצורך הפקת מוצרי קולינריה ורפואה פופולריים, ביניהם שזיפים כבושים מלוחים המכונים Umeboshi, סירופים מרוכזים, ריבות, חומצים וליקרים ^(1,2,5).

אזהרות והתוויות נגד:

נשים בהריון, מניקות, ילדים ואנשים הנוטלים תרופות מרשם – נדרשת התייעצות עם רופא.

המידע שלהלן נועד לצורכי ידע כללי והרחבת הדעת בלבד. מידע זה מבוסס על מחקרים אקדמאים ונערך ע”י
צוות בית מרקחת טריפוליום. אין במידע זה משום המלצה לרכישת מוצר כלשהו או הצהרה לגבי יעילותם או
תכונותיהם. מוצרי החברה אינם תרופה ואינם מיועדים לטיפול או לריפוי מחלות. כל שימוש או הסתמכות על
המידע הינו באחריות הקורא בלבד.
המידע בעמוד זה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי